מה זה MDMA, מולי ואקסטזי?

מה זה?

MDMA ‏(3,4-מתילנדיוקסימתאמפטמין) הוא שמו הכימי של החומר. שמות רחוב: מולי, אקסטזי, X, ‏E, אדם, מנדי, פינגאס. ״מולי״ מתייחס בדרך כלל לאבקה או לגבישים (לעתים קרובות בקפסולות שקופות), ו״אקסטזי״ לכדורים דחוסים. ״מולי״ אינו אומר ״טהור״ – ולפעמים מולי מסוכן אף יותר מאקסטזי, כי בבדיקות ה-DEA ‏(2009–2013) כ-87% ממנו לא הכיל MDMA בכלל.

MDMA דומה במבנה לחלק מההלוצינוגנים הקלאסיים, אבל מנגנון הפעולה שלו שונה משמעותית. החומר הוצא מחוץ לחוק בארה״ב ב-1985 ובעולם ב-1986. משתמשים בו בפסטיבלים, מועדונים, רייבים ומסיבות בית; לפי ההערכות היו בארה״ב כ-2.66 מיליון משתמשים ב-2015.

מה יש באקסטזי

אקסטזי אמור להכיל MDMA – אבל לא תמיד. לפי מחקר מ-2005:

• 61% מהכדורים היו מהולים, ו-46% לא הכילו MDMA כלל
• 39% – רק MDMA
• 5% – רק MDA; ‏5% – רק DXM
• 2% – רק קפאין; 1% – רק מתאמפטמין; 1% – רק פסאודואפדרין
• השאר – לא ידוע או תערובות
• ניתוח דגימות מ-2010–2015: MDMA נמצא ב-60% מהדגימות; חומר מהול לא ידוע ב-43%; מתילון ב-7%; קתינונים אחרים ב-4%; מתאמפטמין ב-3%. רוב החומרים המהולים לא ניתנים לזיהוי בבדיקות צבע.
• מולי מזויף הוא בדרך כלל קתינונים סינתטיים (כמו מתילון).

השפעות

MDMA אמיתי: העולם מרגיש מושלם, אופוריה חזקה, מגע מועצם, אמפתיה, שיחות עמוקות ותחושת הבנה גדולה יותר של אחרים ושל עצמכם. השפעות רצויות נמשכות כ-3–4 שעות (בדפים שונים: 3 עד 7). אקסטזי לא טהור גורם יותר לעירנות, חרדה ואופוריה.

תופעות לוואי (כ-3–7 שעות, לפי דפים אחרים עד 12): יובש בפה, קושי להתרכז, חרדה, תחושת קור, סחרחורת, פגיעה בשיווי משקל, רגליים כבדות, הידוק לסת, חוסר תיאבון, הזעה, צמא ורגליים חסרות מנוחה – לא אצל כולם. במחקרים, 19% יותר ממקבלי MDMA לעומת פלצבו דיווחו על חרדה.

סיכונים ותופעות לוואי

• חומר שאינו MDMA או מהול.
• מכת חום ותסמונת סרוטונין – MDMA משפיע על ההיפותלמוס, שמווסת את חום הגוף.
• היפונתרמיה – MDMA גורם לאגירת מים; שתיית יתר כדי ״לפצות״ על התייבשות מריקוד עלולה להיות קטלנית.
• שילוב עם סמים אחרים; חומר לא מפוקח; חוסר ידע (להימנע מחום, לשתות חלק ממשקאות אלקטרוליטים אבל לא יותר מדי, לבדוק, מינונים בטוחים יותר).
• רעילות עצבית במינונים גבוהים בבעלי חיים.
• שימוש תכוף עלול להחמיר זמנית דיכאון אצל אנשים עם דיכאון קליני.

כמה זה מסוכן?

לפי MAPS, רק MDMA טהור הוכח כ״בטוח במידה מספקת״ במחקרי מעבדה – כשהוא נלקח מספר מוגבל של פעמים במינונים מתונים. אקסטזי או מולי מהרחוב עלולים להכיל חומרים מסוכנים. מעל 1,000 משתתפי מחקר השתמשו בו בלי בעיות חמורות, ובמחקרים קליניים של יותר מ-750 משתתפים דווח אירוע חמור אחד בלבד (החלמה מלאה למחרת). דיווחים על מקרי חירום ומוות כוללים לעתים קרובות משתמשים כבדים ששילבו אלכוהול או סמים אחרים. לפי ניתוח של Nutt ועמיתים (2010), MDMA פחות מזיק מרוב הסמים הלא חוקיים.

הערכה שמובאת במקור (Emanuel Sferios): כ-20 מקרי מוות בשנה הקשורים לאקסטזי בארה״ב (כ-0.0008% מהמשתמשים), לעומת כ-88,000 מקרי מוות בשנה מאלכוהול (כ-0.05% מ-168 מיליון משתמשים). זה לא אומר שזה בטוח – רק שזה לא חסר סיכון.

מיתוסים

• ״חורים במוח״ – לא נכון; מקורו בקמפיין נגד סמים.
• ״אבקה טהורה יותר מכדורים״ – לא מובטח.
• ״מרוקן את נוזל עמוד השדרה״ – לא נכון; מחקרים בבעלי חיים מדדו תוצרי פירוק של סרוטונין.
• ״גורם לפרקינסון״ – לא נכון; מקור הבלבול בחומר MPPP שזוהם ב-MPTP ובטעות במחקר בקופים שבו ניתן בפועל מתאמפטמין.
• ״ירידה״ – לא הוכחה במחקר הקליני; לפי עדויות, קשורה ל-MDMA לא טהור, מינונים לא בטוחים, הפסקות קצרות, חוסר שינה וסמים אחרים.

איך הופכים את זה לבטוח יותר

הדרך הבטוחה ביותר היא לא להשתמש. אחרת: לבדוק תמיד, לקרוא את המדריך לשימוש בטוח יותר ולהתייחס לזה כמו לנהיגה – להכיר בסכנה, להבין שאנשים יעשו את זה בכל מקרה, ולחנך.

טיפול בעזרת MDMA

הפרוטוקול המחקרי: כ-42 שעות על פני כ-5 חודשים – שלושה מפגשי הכנה של 90 דקות, שלושה סשנים של כ-8 שעות עם MDMA ותשעה מפגשי אינטגרציה של 90 דקות (שלושה אחרי כל יום MDMA). לפני כן: סינון (לחץ דם גבוה, מחלות לב), הפסקה הדרגתית של תרופות פסיכיאטריות, בדיקות הריון וסמים. ביום הסשן: המנה ניתנת בסביבות 10:00 בבוקר; כיסוי עיניים, אוזניות ופלייליסט מותאם; שאיפה להיות ״בפנים״ לפחות מחצית מהזמן; בדיקות לחץ דם תקופתיות; מנה משלימה של כחצי מנה; מעבר בסביבות 17:00; מלווה למשך הלילה; ומפגש של 90 דקות למחרת בבוקר.

מנגנונים: תחושת ביטחון, שלווה ואהבה; אמון וחמלה (גם עצמית); קשר טיפולי חזק יותר. יתרונות שדווחו: מערכות יחסים וזוגיות, דיכאון, חרדה, PTSD וצמיחה אישית.

נכון למועד כתיבת המידע: לא היו מרכזים חוקיים ידועים; ה-FDA העניק לטיפול מעמד Breakthrough Therapy; MAPS (שנוסדה ב-1986) ניהלה ניסויי שלב 2 (2004) ושלב 3 (2018), ובעבר כיוונה לאישור עד 2021. אם יאושר – רק במרפאה, עם מטפל שנשאר כ-8 שעות.

בניסוי שפורסם ב-Psychopharmacology, ‏54.2% מקבוצת הטיפול לעומת 22.6% מקבוצת הביקורת כבר לא עמדו בקריטריונים ל-PTSD (גודל אפקט d=0.8).

• קריטריוני החרגה בניסויים: לחץ דם גבוה לא מאוזן, מחלות לב מסוימות, מחלת כבד תסמינית, היסטוריה של היפונתרמיה או היפרתרמיה.
• גישות משלימות שהוזכרו: EMDR, ‏IFS (בפיילוט של MAPS המשתתפים היו מודעים ל״חלקים״ ב-81% מהסשנים), Voice Dialogue, פסיכוסינתזה, הקומי, טיפול סנסומוטורי, נשימה הולוטרופית, גישה יונגיאנית ופסיכולוגיה בודהיסטית.
• ספרים: Acid Test, ‏Psychedelic Psychotherapy, ‏Trust Surrender Receive, ‏Self-Therapy.
• לפי עדויות: MDMA קל יותר ומתאים לעבודה על טראומה; טריפטמינים (כמו פטריות) – לחוויות קיומיות.

מידע נוסף

משאבים נוספים (באנגלית): חוברת החוקר (Investigator's Brochure) של MAPS על MDMA, ‏ClinicalTrials.gov, ‏MAPS, ‏Zendo Project, ‏PsychonautWiki ו-The Drug Classroom.