MDMA (מולי / אקסטזי)

מה זה?

MDMA, המוכר גם כ״מולי״ או ״אקסטזי״, שייך למשפחת חומרים שנקראים אנטקטוגנים (״נוגעים פנימה״).

השמות ״מולי״ ו״אקסטזי״ מרמזים היום בדרך כלל על הצורה שבה החומר מגיע: ״אקסטזי״ הוא לרוב טבליות דחוסות, ו״מולי״ הוא אבקה או גבישים, לעיתים קרובות בקפסולות שקופות. בשני המקרים החומר הפעיל המיועד הוא MDMA. השם ״מולי״ אינו מבטיח שהחומר טהור.

החוויה של MDMA נקראת ״רולינג״. ״רול״ עוצמתי מאוד עלול להשאיר אדם ״מקורקע״ – עם רצון להישאר בישיבה או בשכיבה במשך כמה שעות.

החומר הפך פופולרי בקהילות מסיבות (ובמיוחד רייבים) וגם במסגרות חברתיות אינטימיות יותר.

לפני שהוצא אל מחוץ לחוק ב-1985, MDMA שימש תרופה שהוכנסה לפסיכותרפיה על ידי ד״ר אלכסנדר שולגין. מחקרים בוחנים את MDMA לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). נכון למועד כתיבת המידע, צפו שהוא יאושר כתרופת מרשם בארה״ב, אך מידע זה עשוי שלא להיות עדכני.

ההיסטוריה של איסור החומר קשורה לאירועים פוליטיים של שנות ה-80, ונושאים כמו סטיגמה, פסיכולוגיה, תרבות נגד ובריאות הציבור שימשו היסטורית כדי להוקיע קבוצות אוכלוסייה ״לא רצויות״.

השפעות

רוב המשתמשים מתארים את החוויה כנעימה מאוד וניתנת לשליטה במידה רבה. ״רול״ מפחיד או לא נעים הוא נדיר מאוד, אבל מינון נמוך מדי עלול להרגיש לא נוח, ומינון גבוה מדי עלול להיות מסוכן.

• השפעות גופניות: תחושת מגע מוגברת; השפעות טיפוסיות של סטימולנטים, כולל עלייה בלחץ הדם ובדופק; התייבשות; חריקת שיניים (ברוקסיזם) או נעילת לסת (טריסמוס); ״ריצוד עיניים״ (ניסטגמוס); קושי במתן שתן. ההשפעות האלה חזקות ביותר בשיא ונחלשות לקראת סוף החוויה.
• השפעות מנטליות: אופוריה, תחושת רווחה, חברותיות מוגברת, אמפתיה מוגברת, חום רגשי, פתיחות וקבלה עצמית.

זמן השפעה

בדרך כלל נבלע כטבליה או כקפסולה. תחילת השפעה: 20–40 דקות. שיא: כ-90–120 דקות. משך כולל: כ-3–5 שעות.

מינון

מינון סטנדרטי לרוב האנשים הוא 80–125 מ״ג. יש אנשים שצריכים באופן טבעי יותר, ויש שצריכים פחות.

לחוויה יש חלק מנטלי (״פריצה״ אל מצב התודעה של MDMA – רך, אוהב וסקרן) וחלק גופני (קלילות, ריגושים נעימים ומגע רגיש מאוד).

• מינון נמוך מדי עלול לתת את ההשפעות הגופניות בלי ״לפרוץ״. אנשים מתארים זאת לעיתים קרובות כתחושה של גירוי, אבל עם רצון להתבודד או לשתוק.
• מינון גבוה מדי עלול לגרום לתחושות עוצמתיות מאוד ולהשאיר אתכם ״מקורקעים״ לאורך כל החוויה. זה לא תמיד מסוכן מאוד, אבל זה מעלה את הסיכוי לתופעות לוואי ומחמיר את הירידה.
• הצורך בכמויות הולכות וגדלות כדי להרגיש את החומר כמו שצריך הוא סימן לסבילות ולשימוש תכוף מדי.
• מנה חוזרת: מנה אחת נוספת של שליש עד חצי מהמנה המקורית, כ-90 דקות אחריה, יכולה להאריך את השיא בכמה שעות. מנות חוזרות מעבר לכך בדרך כלל מוסיפות רק תופעות לוואי, ובמיוחד ״הנגאובר״.

סיכונים ותופעות לוואי

התחממות יתר ושתייה לא מאוזנת של מים הן סכנות ממשיות. כאב ראש חזק ופולח, התעלפות או פרכוס – התקשרו מיד למד״א 101.

• התחממות יתר: MDMA מעלה את טמפרטורת הגוף. הסיכון גדל בסביבה חמה, במינונים גבוהים, בשילוב עם חומרים נוספים שמעלים את חום הגוף (קוקאין, אמפטמין) ובמאמץ גופני רב.
• כאב ראש חזק בזמן שימוש בכל סטימולנט עלול להעיד על לחץ דם גבוה באופן מסוכן. פנו לעזרה רפואית במקרה של כאב ראש חזק ופולח.
• מים: יובש בפה וחום גוף גבוה עלולים לגרום לשתייה מופרזת. שתייה של יותר מדי או פחות מדי מים תחת השפעת MDMA עלולה להיות קטלנית – בגלל היפונתרמיה (עודף נוזלים) או היפרנתרמיה (התייבשות).
• סרוטונין: MDMA פועל על ידי שחרור (וריקון) של סרוטונין. המוח צריך זמן כדי לחדש את המלאי, ולכן שימוש תכוף או במינונים גבוהים עלול להוביל לדיכאון ממושך או לרגישות רגשית.
• רעילות עצבית: מינונים גבוהים מאוד או שימוש תכוף עלולים לפגוע בתאי עצב של סרוטונין. ייתכן שהנזק הפיך לאחר תקופה ארוכה של הימנעות.
• השפעות שלמחרת: אנשים רבים חווים למחרת ״זוהר״ נעים (Afterglow). אחרים חווים עצב, עצבנות או תשישות רגשית בימים שאחרי (״הבלוז״).
• זה טיפוסי להרגיש עצבניים, חסרי מנוחה, נסערים בקלות או לא חברותיים במשך 5–7 ימים אחרי ״רול״. זה יכול להתבטא בהתפרצויות על דברים קטנים או ברגישות כללית.
• שימוש תכוף מדי עלול לגרום ל-MDMA להפסיק לעבוד. משתמשים מתארים שה״קסם״ נעלם, ומצב זה יכול להימשך שנים רבות או להיות קבוע.

שילובים מסוכנים

לעולם אל תשלבו MDMA עם מעכבי MAO – השילוב עלול להיות קטלני.

תרופות רבות מגיבות עם MDMA. בדקו תמיד כל אינטראקציה בנפרד.

• מעכבי MAO (MAOI): סוג של תרופות נוגדות דיכאון במרשם (דוגמאות: Nardil, Parnate, Marplan). השילוב עם MDMA מסוכן מאוד ועלול לגרום ל״תסמונת סרוטונין״ שעלולה להיות קטלנית. כמה אנשים מתו לאחר שנטלו אקסטזי בזמן טיפול ב-MAOI.
• MAOI ניתנים בדרך כלל לדיכאון המלווה בחרדה. אם אתם לא בטוחים אם אתם נוטלים תרופה כזו, ביררו זאת לפני שימוש באקסטזי. אם אתם נוטלים MAOI ורוצים להשתמש באקסטזי בשלב כלשהו, יש להפסיק את ה-MAOI לפחות שבועיים לפני כן – אחרי שקילה זהירה של היתרונות והחסרונות של הפסקת תרופה יומית.
• SSRI (כמו פרוזאק, פקסיל וזולופט) שונים מ-MAOI. התוצאה הסבירה של השילוב היא ש-MDMA פשוט לא יעבוד, ו-MDMA עלול גם לפגוע ביעילות התרופה. עם זאת, נטילת כמות גדולה של MDMA כדי ״לפרוץ״ את החסימה של ה-SSRI עלולה להיות מסוכנת, ויש אנשים שעלולים להגיב רע לשילוב.
• תרופות שמפורקות על ידי אנזים הכבד CYP2D6 (אותו אנזים שמפרק את MDMA): השילוב מאט את הפירוק של שני החומרים. זה דומה לנטילת מינון גבוה יותר של כל אחד מהם ועלול להיות מסוכן, במיוחד אם לתרופה השנייה יש סף מנת יתר נמוך.
• ריטונביר (Ritonavir), מעכב פרוטאז לטיפול ב-HIV, מפורק על ידי CYP2D6. לפחות אדם אחד מת לאחר שנטל MDMA בזמן טיפול בו.
• תרופות נוספות שמפורקות על ידי CYP2D6: קודאין ונגזרות אופיאטים אחרות, ו-DXM (שנמצא בתרופות שיעול רבות ללא מרשם).
• גם פרוזאק מפורק על ידי CYP2D6. שימוש באקסטזי תחת פרוזאק מעכב את הפירוק של שניהם, אבל פרוזאק גם חוסם את ההשפעות הרצויות של MDMA.
• שילוב עם חומרים אחרים שמעלים את חום הגוף (קוקאין, אמפטמין) מגביר את הסיכון להתחממות יתר.
• 5-HTP: אין ליטול לפני או במהלך ״רול״, כי זה עלול לגרום לתסמונת סרוטונין קלה עד בינונית.

מצבים רפואיים שמחייבים זהירות

מכת חום היא הגורם לרוב המכריע של מקרי המוות הקשורים ל-MDMA.

• מחלות לב: 125 מ״ג MDMA מעלים את הדופק במנוחה בכ-30 פעימות לדקה ומעלים משמעותית את לחץ הדם. אנשים עם מחלות לב פגיעים יותר להתקפי לב ולסיבוכים אחרים.
• בעיות כבד: אין דרך לקחת MDMA ש״עוקפת״ את הכבד. אין הרבה ראיות לכך ש-MDMA לבדו פוגע בכבד, אבל אנשים עם דלקת כבד (הפטיטיס) או מחלות כבד אחרות עלולים להיות פגיעים לנזק לכבד.
• פרכוסים: יכולים להימשך משנייה ועד דקות ארוכות. אורות מהבהבים (סטרובוסקופ) מעוררים לעיתים קרובות פרכוסים. אנשים עם נטייה לפרכוסים צפויים יותר לחוות אותם תחת MDMA. התקשרו תמיד לאמבולנס (מד״א 101) אם מישהו מאבד הכרה או מפרכס.
• הפרעות נפשיות: MDMA עלול להחמיר תסמינים של מחלות נפש, ובמיוחד דיכאון.
• היפרתרמיה ממאירה: מחלות מסוימות, כמו Central Core Disease, מגבירות את הרגישות למכת חום (שנקראת גם ״היפרתרמיה ממאירה״). MDMA מעלה את הסיכון הזה. התקשרו לאמבולנס (מד״א 101) אם מישהו מאבד הכרה או מפרכס.
• רגישות אחרת לחום: יש אנשים שנוטים יותר למכת חום בגלל גנטיקה, מחלה כרונית או מחלות בעבר. יש דיווחים אנקדוטליים שמחלימים מדלקת קרום המוח נשארים רגישים לחום שנים אחרי ההחלמה. אם חליתם בדלקת קרום המוח, יש לכם מחלה כרונית או נטייה לרגישות לחום, או שבני משפחה קרובים שלכם רגישים לחום – חשבו היטב לפני שימוש ב-MDMA.

הפחתת נזקים

• שתייה: כוונו לכ-1–3 כוסות מים לשעה (כ-180–530 מ״ל), או עד 4 כוסות (כ-710 מ״ל) לשעה אם אתם במאמץ גופני. יש הממליצים על טווח שמרני יותר של 250–500 מ״ל לשעה, ולעולם לא יותר מ-500 מ״ל לשעה, ומעדיפים משקה איזוטוני על פני מים בלבד.
• אבקות אלקטרוליטים וחטיפים מלוחים עוזרים למנוע בעיות הקשורות לנוזלים.
• תדירות: כדי לצמצם סיכונים, השאירו לפחות 3–6 חודשים בין ״רול״ ל״רול״, ואל תעלו את המינון הרגיל שלכם אם הוא עדיין עובד.
• לאנשים רבים קשה לעמוד בכלל 3–6 החודשים. שימוש תכוף יותר עשוי להשפיע או לא להשפיע על הבריאות הנפשית היומיומית לאורך זמן, אבל ככל שתשתמשו לעיתים קרובות יותר, כך גדל הסיכוי ״לאבד את הקסם״ מוקדם יותר בחיים.
• לכל הפחות, המתינו כמה שבועות בין שימושים כדי לאפשר למלאי הסרוטונין להתחדש.
• סבילות נבנית באופן טבעי ולאט לאורך שנים רבות. צורך בכמויות הולכות וגדלות אחרי מספר מועט של שימושים כמעט תמיד מעיד על כך שאתם לא משאירים מספיק זמן בין השימושים.
• MDMA לא גורם לתלות גופנית, אבל הוא עלול להפוך לחשוב מאוד בחיים של אנשים, ויש מי שמתחילים להשתמש בו באופן כפייתי בכל סוף שבוע.
• תוספים מסוימים עשויים להגן מפני ״הנגאובר״ או רעילות, אבל שום דבר לא מחליף מרווחים ארוכים בין שימושים. תוספים לפני ״רול״ עשויים לעזור במידה מסוימת; תוספים אחרי כנראה לא עושים כלום, למעט אולי הקלה על הדכדוך שאחרי.
• 5-HTP יכול להפחית את הדכדוך שאחרי ״רול״, אבל קחו אותו רק אחרי שעברו לפחות 8 שעות. אין לקחת 5-HTP לפני או במהלך ״רול״.
• בדקו את החומר שלכם בערכות בדיקה: ״מולי״ באבקה אינה בהכרח טהורה יותר מטבליות.

מידע נוסף

מבחינה מבנית MDMA דומה לחלק מההלוצינוגנים הקלאסיים, אבל מנגנון הפעולה שלו שונה באופן מהותי.

כמה טענות נפוצות על MDMA אינן נכונות:

• ״חורים במוח״ – טענה שגויה שמקורה בקמפיין נגד סמים.
• ״אבקה טהורה יותר מכדורים״ – אין לכך שום הבטחה.
• ״MDMA מרוקן את נוזל עמוד השדרה״ – שגוי; מחקרים בבעלי חיים מדדו תוצרי פירוק של סרוטונין בנוזל, ולא ריקון שלו.
• ״MDMA גורם לפרקינסון״ – שגוי; הטענה נבעה מבלבול עם חומר בשם MPPP שהיה מזוהם ב-MPTP, ומטעות במחקר על קופים שבו ניתן בפועל מתאמפטמין.
• ״הירידה״ שלמחרת לא הודגמה במחקר קליני. באופן אנקדוטלי היא מיוחסת ל-MDMA לא טהור, מינונים לא בטוחים, מרווחים קצרים בין שימושים, חוסר שינה, חומרים נוספים והרגלים לא בריאים.