מתאמפטמין (ספיד)

מה זה?

מתאמפטמין, המוכר גם בשמות מת׳, קריסטל, גלאס ואייס, הוא סטימולנט ארוך טווח. בקהילות גאות הוא מוכר בכינוי ״טינה״ (Tina).

הוא סונתז לראשונה ב־1893, ובמלחמת העולם השנייה היה בשימוש נרחב בקרב חיילים כדי להגביר סיבולת ולהפחית את הצורך בשינה בקרב. כיום הוא משמש לעיתים גם רפואית לטיפול ב־ADHD ובהשמנה.

הוא דומה לאמפטמין, אך חזק יותר והשפעתו ארוכה יותר. הבדל מרכזי: אמפטמין אינו יכול לייצר את ה״ראש״ (rush) שמתאמפטמין נותן בעישון או בהזרקה. למתאמפטמין יש ״קבוצת מתיל״ נוספת שמאפשרת לו להיספג בקלות ובמהירות רבה יותר מאמפטמין, ועישון או הזרקה מעצימים מאוד את ה״ראש״.

השפעות

• גופניות: עלייה בלחץ הדם, בדופק ובטמפרטורת הגוף; התייבשות; התחממות יתר; חריקת שיניים והידוק לסת; לעיתים גירוד.
• קוגניטיביות: ביטחון עצמי, חברותיות או דברנות, דחף חזק לזוז ולעשות דברים, תחושת מסוגלות וצורך מופחת בשינה.
• מינונים פומיים קטנים מגבירים ערנות וריכוז בדומה מאוד לאמפטמין. אותו מינון בהסנפה, בעישון או בהזרקה יכול להיות הרבה יותר ״מסטל״ וממכר מאמפטמין.
• מינונים גבוהים יותר עלולים לגרום לאופוריה ״ספידית״, במיוחד בעישון או בהזרקה, עם ״ראש״ ראשוני עוצמתי.
• משתמשים רבים מדווחים על עלייה בחשק המיני ובעוררות המינית.

זמן השפעה

• סדר תחילת ההשפעה, מהאיטי למהיר: בליעה, רקטלי, הסנפה, הזרקה לווריד, עישון. ככל שההשפעה מתחילה מהר יותר, ה״ראש״ עוצמתי יותר.
• לעישון משך ההשפעה הקצר ביותר, כ־2–6 שעות. לבליעה משך ההשפעה הארוך ביותר, כ־7–12 שעות.
• אצל מי שאינם משתמשים באופן קבוע משך ההשפעה עשוי להיות ארוך יותר.

מינון

בליעה היא ללא ספק הדרך הפחות מסוכנת, עם תחילת ההשפעה האיטית ביותר. רבים מעדיפים אותה בגלל ההשפעה החלקה והארוכה.

אפשר לבלוע, להסניף, לעשן או להזריק. הזמינות הביולוגית של מתאמפטמין גבוהה מאוד בכל הדרכים האלה, ולכן טווחי המינון דומים בכולן.

• קל: כ־5–10 מ״ג
• מקובל: כ־10–30 מ״ג
• חזק: 30–40 מ״ג

סיכונים ותופעות לוואי

• הנחיתה (קאמדאון) עלולה להביא איתה עייפות, חרדה ודיכאון, ואלה עלולים להוביל ללקיחת מנות נוספות באופן כפייתי.
• יש מי שנגררים לבולמוסים של כמה ימים במרדף אחר ה״ראש״ האופורי. הסיכון לבולמוס עולה בחדות בדרכי צריכה קצרות ועוצמתיות יותר: עישון, הזרקה או ״הוט ריילינג״ (hot railing).
• שימוש ממושך, קבוע ובמינונים גבוהים עלול לפגוע בתאי עצב דופמינרגיים ולגרום לתסמינים דמויי פרקינסון, כמו עוויתות, גמגום והתכווצויות שרירים.
• בגלל משך ההשפעה הארוך, קשה ואף בלתי אפשרי לישון. חוסר שינה פוגע קשות בבריאות הגופנית והנפשית. פסיכוזה ומחשבות שווא פרנואידיות מופיעות לעיתים קרובות אחרי 3 ימים ויותר ללא שינה או חוסר שינה כרוני, עם סמים או בלעדיהם.

שילובים מסוכנים

• עם MDMA: שילוב MDMA עם סטימולנטים שמעלים את חום הגוף, כמו אמפטמינים, מגביר את הסיכון להתחממות יתר.
• עם פופרס: שניהם מעלים את הדופק, והשילוב מגביר את הסיכון להתחממות יתר ולבעיות לב ולחץ דם.

הפחתת נזקים

• רבים מהנזקים ה״סטריאוטיפיים״ של מת׳, כמו ״פה של מת׳״, נובעים בפועל מיובש בפה ומהיגיינת פה ירודה, אם כי עישון מת׳ עלול לגרום לשחיקת אמייל השיניים.
• מת׳ בהזרקה מגיע למוח כמעט מיד, וזה מעלה את הסיכון למנת יתר (״אוברמפינג״). אוברמפינג עלול לגרום לעליות מסוכנות בדופק ובלחץ הדם, ולעיתים לדום לב, להתחממות יתר או להפרעות קצב.
• אנשים עם דיכאון ואנרגיה נמוכה, או עם חיים תובעניים ולחוצים מאוד, עשויים להיות פגיעים יותר לפתח מערכת יחסים בעייתית עם מת׳.